סיפור חיים
מעיין ברוך פרלשטיין, הידוע בכינויו שוזי, נולד במטולה.
בגיל חודש עברה המשפחה להתגורר עם סבתא מלכה בחיפה ומשם ליובלים ובגיל חמש עבר עם משפחתו
לישוב אשחר שבמשגב, שם גדל והתחנך.
ילד נבון וסקרן, חובב ספורט אקסטרים (אופני שטח, קיר טיפוס, רולרבליידס, סקייטבורד וסנואובורד),
גיימר נלהב שהיה משחק עם חבריו מיינקראפט ו-CS עד השעות הקטנות של הלילה.
מגיל צעיר נמשך לפסיכולוגיה, פילוסופיה, ביולוגיה, מדעי המוח ועוד.
היה מוריד לקינדל ספרי עיון מקצועיים באנגלית ומעמיק בהם.
בית ספר לא כ"כ עניין אותו ואיכשהו הוציא בגרות אך את הדברים שבאמת עניינו אותו למד לבד.
אהב מאד סרטים ומוזיקה. הפלייליסט המפואר שלו מהספוטיפיי הפך לויראלי אחרי לכתו
והרבה אנשים אימצו אותו בחום ומאזינים בהנאה רבה למוזיקה המשובחת שלו.
גם רשימת הסרטים שדירג הופצה להרבה אנשים שהחלו לצפות בסרטים שאהב כמו:
The Shawshank Sedemption, 12 Angry Man ו- Good Will Hunting וכל הסרטים של טרנטינו.
אחרי התיכון הלך שוזי למכינת בית ישראל בירושלים, שם התעמק בשאלות פילוסופיות קיומיות שסיקרנו אותו מאד.
מעיין התפלפל במשך שעות עם ישראל, החברותא החרדי שלו. הוא לא השתכנע שיש אלוהים וישראל לא השתכנע שאין
אבל זה לא הפריע לשניהם לכבד ולאהוב אחד את השני ולהיות חברים טובים.
מעיין התייחס תמיד למהות ולא לעטיפה. מבין כל השירים שאהב של אומנים כמו: לד זפלין, סטילי דן, ביטלס,
אליס אין צ'יינס, בוב דילן, פליטווד מק ועוד, בלט שיר אחד שלא קשור, כביכול: השיר ירושלים של להקת בנים חסידית
בשם The Miami Boys Choir.
זה גם השיר שבחרנו להשמיע בלוויה שלו שמייצג את טעמו המוזיקלי המשובח ואת האישיות החופשייה שלו,
המשוחררת מתכתיבים ומוסכמות.
אחת התכונות הבולטות אצל מעיין הייתה קבלה רדיקלית של המציאות.
הוא הושפע מהחוכמה הסטואית ומפילוסופים בני זמננו כמו ג'ורדן פיטרסון.
הוא לא התווכח עם המציאות וקיבל כל דבר שקורה בשלווה ובנחת.
סיפור קטן שמדגים זאת:
כשהיינו בשדה התעופה ברומא, לפני הגיוס, החרימו לו בשיקוף לדרמן שאביו נתן לו ששימש אותו כשהיה חייל.
הוא לא התבאס אפילו לא לשנייה. כששאלתי אותו איך הוא לא מתבאס ענה "זה כבר קרה אז למה להתעצבן?"
וזה גם המשפט שבחרנו להנציח בסטיקר לזכרו.
מעיין החל את המכינה בספטמבר 2023, חודש אחרי ארע טבח השבעה באוקטובר ובעקבותיו פרצה מלחמת חרבות ברזל.
באמצע השנה הוקדם הגיוס שלו לצה"ל והוא סיים את המכינה כבר במרץ 2024. גם אז הוא לא התבאס ולא ניסה להתחמק.
הוא קיבל את הדין מיד ואמר: "צריכים אותי אז אני הולך".
מעיין התגייס להנדסה קרבית למחזור הגדול ביותר בתולדות החיל. הוא התגלה כקלע מחונן והיה קלע מצטיין
גם בהכשרה וגם בגדוד עם ציונים גבוהים במיוחד.
חבריו למחלקה 2 ברובאית דולב, גדוד 605, מספרים שגם בתנאי שטח הכי קשים בעזה הוא ידע לסדר לעצמו
את חלקת האלוהים הקטנה שלו:
היה מיישר את השק שינה, מוריד נעליים, שם בקבוק מים ומגבונים בהישג יד, מניח את הראש על כרית טיסה,
שם מוזיקה באוזניות וקורא ספר בקינדל או רואה סרט בטאבלט או משחק שח באפליקציה (עם ציון של 1600 ב- chess.com)
גם עם החברים למחלקה היה נוהג לשחק שח ורוב הזמן גם מנצח.
הוא היה משמיע לחבריו מוזיקה בפומ"ה והיה אחראי גם על הקפה. כל בוקר היה משכים קום ומכין לכולם קפה מפנק ומושקע.
חבריו מספרים שהתכונה הזאת בלטה ביתר שאת בתמרון המאתגר בעזה.
בתוך הפומ"ה הצפופה, בחום אימים כשכולם מזיעים ומקטרים הוא תמיד היה שומר על שלווה פנימית וחיוך קטן.
זה שוזי שלנו המתוק ואנחנו מאמינים בכל לבנו שהוא נמצא במקום הכי טוב שיש בגן עדן, במקום הגבוה ששמור
להרוגי מלכות קדושים כמוהו.
אנחנו מנסים להמשיך את דרכו וליהנות מהדברים הקטנים בחיים שהסבו לו עונג: קפה טוב, כריך מושקע, מוזיקה משובחת
וסרט טוב, וגם משתדלים ללמוד ממנו ולא להתווכח עם המציאות. להשלים עם לכתו בטרם עת, עם כל הגעגוע והכאב,
לחיות את מורשתו ולהנחיל אותה לדורות הבאים באהבה ובחסד.
יהי זכרו אהבה